כחומר ביד היוצר

יצירה היא מלאכת קודש בשבילי

זהו רגע פשוט של אינסטינקט בו אני מתחברת לצד האלוהי הטבוע בי

ליצור יש מאין

מעשה בריאה

זה רגע מרתק

כי יש בד ריק, דף חלק

עליו אפשר להתחיל משהו שטרם נראה

משהו שלא היה פה קודם ועוד מעט יהיה

יש עוצמה גדולה מאוד ברגע הזה , כי יש בו כוחות גדולים לשנות את המציאות האישית שלי את ואת מצב הרוח שלי, אך גם להשפיע באופן ישיר על המצב רוח של המתבוננים ביצירה ועל האנרגיה שהיצירה תשרה בחדר בו היא תהיה נוכחת.

זה מרחב מאוד גדול לנוע בו, אפשר ללכת לכל כיוון וכל צבע, והבחירה היא משהו חצי מחושב חצי אינסטנקטיבי

והתוצאות הם גם כאלה.

אני תוהה רבות לאחרונה על הקשר בין היצר והיצירה לבין המחשבות שאופפות את ראשי לגבי האלוהות...

מרגיש לי שהיא משהו פנימי מאוד ולא משהו חיצוני לנו.

כאילו כולנו חלק מאיזשהו מארג גדול כזה, איזו רשת כזו של הלוקחים חלק בחיים , אפילו לא רק נשמות האדם, אלה אף נשמות כל חי - חיות וצמחים, וואלה אולי אפילו דומם העשוי כולו מולקולות ועניינים שזזים ומשתנים ללא הרף.

תוהה מה המקום שלי כיוצרת , כשאני מתחברת לטייטל של אלוהים - יוצרת הכל יכולה!

יש פה אגו טריפ, אין ספק.

אך גם רגע של הכנעה וכיפוף ראש אל מול כוחות גדולים ממני, העוברים דרכי כצינור המקשר בין העליונות לגשמיות, בין מעלה למטה.

האם אני מחוברת באותו רגע לאיזה מרחב קוסמי גדול?

אני מנסה כל הזמן לדייק את היצירה שלי, לדייק את המגע בבד, את האיזונים, ומזכירה לעצמי בכל רגע נתון כי ״כל היוצא מידי זהב הוא״ כי אני יונקת ממארג חיים גדול ממני.

אני מודה ומתוודה

פעמים רבות כשהציור לא יוצא כמו שרציתי, ונראה בסוף לא טוב, עולה בי כעס גדול ושלום לאלוהות ושלום לקוסמוס ולקוסקוס ולעזאזל הכל, כל מה שבא לי באותו רגע זה לקחת את הציור ולזרוק אותו רחוק , או לשרוף או... טוב נעצור את זה כאן:)

אולי זה מה שאני צריכה ללמוד, להכיל גם את הצדדים המכוערים של בזרימה הפשוטה, כי לא תמיד הקסם עובד.

מנסה להשתפר כל הזמן.

״אם אין האדם משתדל תמיד לעלות מעלה מעלה על כורחו הוא יורד מטה מטה״

אלו מחשבות קצת מוזרות , אבל בחרתי לשתף אתכם בהן

ספרו לי מה אתם חושבים על אלוהים….