השור זועם או מחייך?

אנחנו מסתכלים על המציאות

וברור לנו שאנחנו רואים דבר מסויים

זה טוב

זה רע

זה יפה

זה מכוער

הכל חד וברור

אך לכל דבר 2 פנים וצורות רבות איך להביט בו..

יומולדת למדינת ישראל

תפס אותי קצת רצינית בד״כ אני צינית לציונות

רק לפני שנה הוצאתי שיר לרגל חגיגות ה71 למדינה

״כולם עצבנים״

כי ככה הרגשתי

שכווווולם עצבנים

תפיסה כזו דיכוטמית, שחור ולבן.

שחור ולבן זה בעייה

כי אף פעם אין שם גמישות לראות מעבר אל הנסתר

תמיד בכל מציאות חדה וברורה מסתתרים נבכים ושכבות עמוקים שלא נראים במבט ראשון

משטר גבולות וחוקים, תמיד נדמה לי שהם לא נוגעים לגבי. וכשהתחילה הקורונה הזו, כעסתי... ״מה זה פה? מדינת משטרה?״ ורק חיכיתי לרגע שיתפוס אותי שוטר משוטטת בחופשיות ברחובות כדי שאוכל להטיח בו את כל אשר על ליבי (ואולי אף לזכות באיזה לילה מצחיק בתא מעצר, לא יודעת למה יש לי משאלה כמוסה להכנס לסיטואציה מול שוטר? מעניין מעניין...)

אבל לא עצרו אותי אך משהו בי עצר

שקט לרגע

אין לאן לרוץ

אבל יש הרבה לאן להעמיק

לבדוק את גבולות השכבות

ומה ששחור ולבן יכול להפסיק להיות כזה

ואני מבינה שהתקופה הזו היא משהו מיוחד יש עולמות שלמים ומלאים ונפלאים שאפשר לחגוג בתוך 4 קירות

ויש הרבה מה לראות בין ה2 עיניים שלנו עצמנו, או 4 או 6 או כל אחד ומי שהוא גר איתו בבית

מה אתם רואים בציור?